<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ט ח"א</h1>
<h2>דף ב:</h2>
מוכר שנטל מעות המקח משני בני אדם מחד מדעתיה ומחד בעל כרחיה ולא ידע מהי בעל כרחיה זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו וכל זמן שמקחו בידו נאמן לומ' לזה נתרצתי למכור אבל אין מקחו בידו הרי הוא ככל אד' ונוטל חציה בלא שבועה ומי שמסייעו כגון עד א' המסייע והאחר נשבע שבועת התורה בעבור העד שמכחישו וכת' ר"ת שנוטל חציה בלא שבועה כגון עד א' המסייע והאחר נשבע שבועת התורה בעבור העד שמכחישו וכן פי' רב אלפס ורש"י.
<h2>דף סה.</h2>
כל קנין וכל מקח אף על פי שנעשה באיסור נתקיים המקח כגון שהוסיף בדמי' משום אגר נעיל או פסק על הפירות עד שלא יצא השער ואחר כך לא נתייקרה השער המקח קיים או קנין שקנה ממנו בשבת ואינו יכול לבטל המקח בשביל שנעשה באיסור כך דקדק רבינו האי מציעא ובמסכת ביצה. מי שקונה שום דבר דטובת הנאה של מתנות כהונה קני כי טובת הנאה ממון ורמב"ם כתב שאף על פי שטובת הנאה ממון להורישו לבניו ולקדש אשה ולקנות איסור לעשות כן כי חייב לקיים בו מצות נתינה לכהן.
<h2>דף עז:</h2>
מוכר שדה לחבירו ונתן לו מקצת מעות בזמן שהמוכר חוזר יד לוקח על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך או הילך קרקע כנגד מעותיך ומגבהו מן הזיבורית כדין תורה לבעל חוב ואם כתוב אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה לפלוני ונתן לי שני מאות זוז והריני נושה בו שמונה מאות זוז אינו יכול לחזור מאחר שזקפן עליו במלוה אבל אם לא זקף השאר במלוה יכול לחזור ודוקא שיכול לחזור דעייל ונפיק אזוזי פירש שתובע מעות המוכר כמה פעמים ודחהו דאנן סהדי דמחמת דוחקו מכר מאחר שתובעם תמיד ונתבטל המקח כנגד מעות שהוא חייב לו ואפילו לוקח יכול לחזור בו דנתבטל המקח לגמרי אפילו החזיק בקרקע או קנהו בקנין סודר או בשטר אפילו שמתבטל המקח בשביל לוקח שעכב המעות מכל מקום החזרה היא תלויה במוכר דעייל ונפיק אזוזי ונקרא זה שהמוכר חוזר ויד לוקח על העליונה כמו שכתבתי למעלה כמו ואם היה המוכ' חוזר בענין אחר כלומר מדעתו בלא עייל ונפיק אזוזי כי דין א' להם. ויש מי שכתב דדוקא בשלא החזיק בקרקע לא שקנו מידו אבל החזיק בקרקע או שקנו מידו אפילו לא נתן מעו' כלל ועייל ונפיק אכולהו זוזי אין אח' מהם יכול לחזור בו וראשון נר' עקר וכן כתב ר"ח והר"מ במז"ל. ועוד פשוט ואי לא עייל ונפיק אזוזי אפילו לא זקפן במלוה קנה אותם הדמים כל הקרקע ומחזיר לו השאר אפילו אחר כמה שנים פירוש אפי' לא קנו מידו ואם הוא דבר שאינו יכול ליחלק כגון בהמה ואינו רוצ' להיו' שותף עמו אם עייל ונפיק אזוזי אפילו על דינר אחרון לא קנה כלל אפילו כנגד מעות שנתן אפילו משך ובקרקע אפילו שנתבטל המקח קנה כנגד מעות שנתן. והיכא דאמר ליה ערבוני יקנן עשרים קנה כנגד ערבונו ולוקח נוטל כחוש אפילו ערבין לקנוס החוזר ואם מכר שדהו מפני רעתה אפילו עייל ונפיק אכולהו זוזי קני ואי בעי לזבוני במנה ולא אשכח וזבן בד' ועייל ונפיק אזוזי לא קני אלא כנגד מעות שנתן ואי בעי לזבוני במנה ואי טרח הוה מזבן במנה ולא טרח וזבן במאתן וקאי עייל ונפיק אזוזי ספק אי כמוכר שדהו מפני רעתה הוי או לא. ור"ח פי' דעייל ונפיק אזוזי שנראה בשעת המכר דחוק למעות כגון שאמ' תנו לי מיד המעות אבל אם אמר בשעה שמכר ליתן לו מעות למחר או ליום אחר נרא' שאינו דחוק ונעש' המלוה וקנה ואפי' עייל ונפיק אחר כך אזוזי והראב"ד כתב כי אפילו מכר לו לפרוע לזמן ידוע מאחרות שלא זקפן במלוה וכשהגי' הזמן תובעו תדיר נקרא עייל ונפי' אזוזי והרא"ש כתב כי הכל לפי ראות עיני הדיינין אם נראה לו שמתחלה מכר מחמת דחקו כל זמן שתובעו תדיר הן מיד הן אח' זמן הרי זה בכלל עייל ונפיק אזוזי ורב אלפס כתב כמו שכתבתי שתובע תמיד הנשארים וכן כתב הרמב"ם ז"ל כמו הפי' הראשון מציעא. ובתוספו' כתבו כי הא דאמרי' ערבוני קנן שקנה כנגד מעותיו דוקא דשאמר ערבוני יקנן כנגדו אבל לא אמר כנגדו קנה כולו.
<h2>דף צד.</h2>
מתנה על מה שכתוב בתורה אם לא בדבר שבממון תנאו בטל והמעשה קיים מציעא. תנאי שיש מעשה קודם לתנאי בטל התנאי כי צריך תנאי קודם למעשה. ובעי' תנאי שאיפשר לקיימו אבל אם אי אפשר לקיימו בסופו כגון על מנת שתעלי לרקיע והתנה עליו מתחלה תנאו בטל מעש' קיים מציעא. לוקח שום דבר על מנת שיוליך אותו למקום פלו' ואם יוכל למוכרו שם מוטב ואם לא שיחזיר אותה למוכר ונאנס אפי' בחזרה חייב לוקח כי היה יכול למוכר' לשם אם היה רוצה אלא שהיה מבקש למוכרה ביוקר וגם אם היה רוצה למוכרה בחזרה היה מוכרה מציעא.
מוכר שהתנה כשמכר כל אונס' דאתליד ובא אונס דלא שכיח פטור גטין. כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי וכתבו בה"ג ובעלי התוס' כי אפילו במעכשיו ובע"מ צריך ד' דברים תנאי כפול ותנאי קוד' למעשה ותנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר ואיפשר לקיימו. ובאם בלא מעשה לא בעי' תנאי כפול ור"ח כתב כי בכולן בעי' הד' דברים שכתבנו וכן כתב הרמב"ן. וגם כתב שצריך גם כן בדבר שצריך לקיימו על ידי שליח. ועוד פשוט במציעא פר' השוכר את הפועלים כל דבר שאיפשר לקיימו בסופו מתחלתו תנאו קיי' וכל שאי איפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו בטל. וכתב רב אלפס בתשובה כי בע"מ לא בעי' כל אלו התנאים כי כמעכשיו דמי בין בממונ' בין באיסור' לא בעי' כל אלו לא במעכשיו ולא בעל מנת וכן כתב רב האיי והר"מ במז"ל. ועוד כתב כי אפילו הקדים על מנת ובמעכשיו המעשה קודם לתנאי תנאו קיי' ובעי' מכל מקום בדבר שאיפשר לקיימו כי אם התנה בדב' שאי איפשר לקיימו הוי מפליג בדברים והתנאי בטל ומעשה קיים וכן כתב הראב"ד והרשב"א כתב כי כל קנין כמעכשיו והזמ' כמו על מנת גטין. ג' חלוקים בתנאים יש דברים שהדעת מכר כל כך דאזלינן בתר אומדנא דדעתא ולא בעינן גלוי דעתא כגון שטר מברחת ומתנת שכיב מרע ובידוע שבנו קיים וכותב כל נכסיו לאשתו. ויש דברים שצריכין גלוי דעתא כגון דאצטריכו ליה זוזי ולבסוף לא נצטרך למעו' וכן ההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארץ ישראל ואם לא גילה דעתו אינו כלום כי דברים שבלב אינן דברים ומ[י]הו סגי בגילוי דעת' ולא בעי תנאי ובעי גילוי דעתא בשעת מעשה בהדרא זביני ודוקא היכא דלא אצטריכו ליה זוזי מחמת דבר שנתחדש אחר כגון שחזרו בהן המוכרין או לעלות לארץ ישראל ונולד לו אונס אבל אם חזר בו המוכר ממה שהיה רוצה לוקח או שלא רצה לעלות לא הדרי זביני אבל בכל מילי דבעינן תנאי בעינן תנאי כפול ואי לא כפליה לתנאיה תנאו בטל ומעשה קיים וכל אחד מאלו הדברים תמצאם מפורשים במקומם הראוי להם ופרשב"ם בפרק יש נוחלין כי לא בעי' תנאי כפול זולתי בגטין וקדושין כי בממון לא בעי' דמכלל הן אתה שומע לאו וכן כתב ה"ר שמשון הזקן וראשון עיקר כי כל דבר שבממון בעי' תנאי כפול וכן הסכימו רוב הפוסקים וכן כת' הרמב"ם ז"ל כי כן כתבו גדולי הגאונים וכן ראוי לעשות בתרא כתובות קדושין. אמנם הרשב"א כתב בשם רבותיו דבדיני ממונות לא בעינן תנאי כפול וכן כתב הרי"ף בתשובה וכן כתב הראב"ד והרבה ראיות על זה.
<h2>דף ק:</h2>
מוכר זתיו לחבירו לעשות מהן עצים ואמר לו קוץ לאלתר וגדלו זתים הכל לבעל הקרקע ואם אומר לו קוץ כל זמן שתרצה אפי' יותר מרביעית לסאה הכל לבעל הזתים ואם בסתם פחות מרביעית של בעל זתים רביעית. זה אומר זתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו. ורביעית חוץ מההוצאה וכן שטף נהר זתיו והוליכן לתוך שדה חבירו וגדלו שם והוא שנעקרו עם גושיהן ובתוך שלשה שנים אבל לאחר שלשה הכל לבעל הקרקע שיכול לומר אם הייתי כבר נוטעם באותו זמן עתה הייתי אוכל מהם שעברו שני ערלה ואם אמר זיתי אני נוטל אין שומעין לו משום יישוב ארץ ישראל אלא נותן לו דמי זתים כמו ששוין למוכר לנטיעות ולא כמו ששוין לעצים שהוא פחות ומה שכתבתי שאמר לו קוץ לאלתר הכל לבעל הקרקע אפי' פחות מרביעית י"מ דאין לו לבעל הזתים כלום וי"מ דיחלוקו ור"ל שיש חלק לבעל הקרקע נמי מציעא. הילך מנה על מנת שתחזירהו לי במכר קנה קדושין [ו' ע"ב]. מוכר שום דבר וגלה דעתו שרוצה להוליכו למקום פלוני ששוה יותר וזל שמה קודם שהוליכה יכול לחזור בו כמו מוכר נכסיו לעלו' לארץ ישראל בפ' המוכ' פי'. הנוטל כלי לבקרו או שום דבר ממוכר ונאנס בידו חייב והוא שקצץ דמים או שדמיו ידועין ובזבינה חריפא ושרוצה אותו או מקצתו אבל אם אין דמיו ידועים פטור מאונס שהוא דבר שאינו נמכר במהרה או שאינו רוצה כי אם מקצתו בתרא ומציעא [עי' רא"ש סי' י"ג]. המקנה שום דבר לחבירו או שדה על מנת שיתן לו מאתים זוז ונתנם בעל כרחו נחלקו בו הפסקני' יש מי שפסק כי הויא נתינה ויש מי שפסק דלא והא דאמרי דנתינת בעל כרחו וצווח מעיקרו לא הויא נתינה דוקא בשאין לחבירו לזכות כנגדו שום דבר אבל כשיש לחבירו לזכות שום דבר כנגדו וחלקו בו הפוסקים כמו שכתבתי.
